מקורות, בבלים

מקובל לחשוב שהבבלים הם אלה שיצרו את הפרקטיקה והמדע של האסטרולוגיה. התרשימים האסטרולוגיים שלהם אפשרו להם לחזות את הישנות העונות ואירועים שמימיים מסוימים. אז, בהתחלה ובמשך יותר מ -2,000 שנה, אסטרולוגיה ואסטרונומיה היו אותו מדע.

האסטרולוגיה הבבלית הוצגה ליוונים בתחילת המאה ה-4 לפנה”ס, ובאמצעות מחקריהם של אפלטון, אריסטו ואחרים, האסטרולוגיה זכתה להערכה רבה כמדע. עד מהרה היא אומצה על ידי הרומאים (השמות הרומיים למזלות משמשים עד היום) והערבים ומאוחר יותר התפשטה ברחבי העולם כולו.

בעוד שהאסטרולוגיה המוקדמת ביותר שימשה כדי להשליט סדר מתוך הכאוס הנראה לעין, היא שימשה עד מהרה לחיזוי דפוסי מזג אוויר, בעיקר למטרות חקלאיות. בסופו של דבר הוא הורחב כדי לכלול תחזיות של אסונות טבע, מלחמה ואירועים אחרים המשפיעים על המצב האנושי. ברגע שההצלחה בתחומים אלה התבססה, הייתה זו התפתחות טבעית של האסטרולוגיה לשמש כאמצעי לייעוץ למלכים וקיסרים, ועם הזמן, לאוכלוסייה בכללותה.

גלגל המזלות (שנגזר מהמילה היוונית שמשמעותה מעגל בעלי חיים) התפתח ככל הנראה במצרים העתיקה ואומץ מאוחר יותר על ידי הבבלים. אסטרולוגים מוקדמים ידעו שנדרשו שנים עשר מחזורי ירח (כלומר, חודשים) עד שהשמש תחזור למקומה המקורי. לאחר מכן הם זיהו שתים עשרה קבוצות כוכבים שהם צפו בהן קשורות להתקדמות העונות והקצו להן שמות של בעלי חיים ואנשים מסוימים (בבבל, למשל, נמצא שעונת הגשמים מתרחשת כאשר השמש הייתה בקבוצת כוכבים מסוימת שנקראה אז דלי, או נושאת המים).

בסביבות שנת 2000 לפנה”ס, אסטרולוגים בבלים האמינו כי השמש, הירח וחמשת כוכבי הלכת הידועים באותה תקופה (צדק, מאדים, מרקורי, שבתאי ונוגה) הם בעלי כוחות נפרדים. מאדים, למשל, נראה אדום והיה קשור לתוקפנות ולמלחמה.